הבלוג של אורי עידן

לפי הדיילי מיילי, כן אותו ספאם ידוע של אנשים ומחשבים שאף אחד לא ביקש אבל ממשיך להשלח…

שם הם כותבים שסגן נשיא אדובי מאט תומפסון ביקר בארץ ונשא דברים בכנס של המפיצים בארץ, חברת קוויקסופט.

הוא אומר שלהערכתו בעוד 10 שנים, נייר יעלם לחלוטין ויחליפו אותו ישומים עשירים באינטרנט. אני חושב שמוקדם מדי להספיד את הנייר, הרי מרבית האנשים כיום עדיין מעדיפים ספרים. גם אנשי מחשבים, חלקם עדיין משתמש לא מעט במדפסת על מנת להדפיס על ניר אז מדוע שהניר יעלם?

בכל מקרה זו דעה עליה אפשר לדון ובהחלט יש סבירות שהשימוש בניר ירד. האם יעלם כליל? לדעתי לא.

אבל זה לא האבסורד היחיד בכתבה.
כמובן שחברה כמו אדובי שחושבת שאפשר להתפרנס מהמודל הפרימיטיבי של מכירת רשיונות לתוכנה קניינית תדבר על שטויות כמו BSA ו"גניבת תוכנה" הוא אומר שהם מעדיפים להשקיע בהעלעת מודעות לצורך לשלם על תוכנות, כאן אני די מסכים איתו, חשוב להבין שצריך לשלם על תוכנות.
הדבר המצחיק היה שהוא אמר שהם נותנים למוסדות חינוך, תוכנה במחיר עלות, מהו בדיוק מחיר עלות של תוכנה?

לפתח תוכנה עולה הון עתק, כך שמחיר העלות הוא גבוה עד מאד.
יחד עם זאת ליצר מחדש תוכנה העלות היא בדיוק אפס אז מה הם נותנים למוסדות תוכנה במחיר אפס?
בקיצור לתוכנה בניגוד למוצר אחר אין ממש מחיר עלות.
הבעיה של חברות התוכנה הקניינית היא שהן מנסות להרוויח בצורה לא הוגנת, הן מנסות לגבות מהלקוחות שוב ושוב את מחיר פיתוח התוכנה כל זה בלי בעצם למכור את התוכנה.
חברות אלו בעצם מוכרות זכויות שימוש בתוכנה ולא את התוכנה עצמה. כגימיק שיווקי הם אומרים שהם מוכרים את התוכנה כי הם בעצם נותנים דיסק להפעלת התוכנה. אבל עדיין זו לא התוכנה עצמה, התוכנה עצמה היא קוד המקור. מעבר לזה הם הרי לא נותנים לאדם שום זכות על התוכנה מעבר לזכות להריץ אותה אז מה הם בדיוק מוכרים?

מתי כבר אנשים יבינו שחברות התוכנה הקניינית עובדות עליהם בעיניים.

ב DayliMaili של אנשים ומחשבים פורסמה השוואה כביכול בין חלונות 7 ללינוקס. נראה שכותב המאמר מעולם לא הריץ מערכת לינוקס וכתב דברים שהוא חושב על לינוקס או שמע על לינוקס מאחרים שמעולם לא ניסו את לינוקס.

הוא כתב שמרברית הישומים המוצעים עבור לינוקס מוצעים גם לחלונות. למיטב ידיעתי אין דבר רחוק מן האמת יותר מזה. אמנם מספר קטן של ישומים כמו אופן אופיס, פיירפוקס, פידגין וכד' מוצעים גם עבור חלונות אבל בלינוקס מאות אלפי ישומים, מרביתם עובדים רק על לינוקס או מערכות יוניקס אחרות.

הוא כתב שבלינוקס יש מספר קטן של ישומים לעומת חלונות, לא יודע מדוע יש את הגישה הזו בארץ. נראה שגישה זו מקורה בשמועה שהופצה על ידי כאלו שמעולם לא ניסו את לינוקס. מספר הישומים בלינוקס הוא כמה מאות אלפים, כאשר ההתקנה של רובם קלה בהרבה מאשר בחלונות. מספר קטן של ישומים קשה להתקנה בלינוקס אפילו יותר מאשר בחלונות, אבל ישומים אלו הם ישומים יחודיים שמרביתנו לא נזדקק להם.

התקנת תוכנות בחלונות בדרך כלל כוללת הורדת התוכנה, פתיחת הקובץ, הפעלת קובץ ההתקנה, מענה על אינספור שאלות שרק מומחים יודעים את התשובה ולבסוף הפעלת המחשב מחדש (רצוי להתפלל בזמן ההפעלה מחדש שלא קרה שום דבר)

בלינוקס לעומת זאת, מפעילים תוכנה כמו Synaptic (אשמח אם הקוראים המשתמשים בהפצות אחרות ישלימו את השם המקביל בהפצות שלהם), בוחרים מתוך רשימה, מתקינים וזהו. לא צריך לענות על שאלות, לא צריך להפעיל מחדש וכד'. הכי חשוב, גם שלא צריך לחפש בעצמינו בין אינספור אתרים מהיכן להוריד את התוכנה, המערכת עושה זאת עבורינו.

הגיע הזמן שאנשים יפנימו שללינוקס יש פי כמה וכמה יותר ישומים מאשר לחלונות ולכן התירוץ של אין מספיק תוכנות ללינוקס הוא תירוץ שלא מחזיק מים.
נכון שיש מקרים בהם אנשים חייבים להפעיל תוכנה קניינית שאין לה מקבילה חופשית, אבל מקרים אלו הם נדירים יחסית.

כותב המאמר באנשים ומחשבים הציע להשתמש ב WINE וטען שהיא יציבה ומפעילה כל ישום. למיטב ידיעתי WINE לא במיוחד יציבה ולפעמים נדרשת עבודה רבה להפעלה של ישום אחד.

מדי פעם אני מסתכל בסטטיסטיקה של גישות לאתרים שלי. אחד הדברים שאני אוהב לבדוק הוא מהיכן הגיעו אנשים. ואילו מילות חיפוש הם השתמשו במידה והגיעו ממנועי חיפוש.

אז קודם כל אני מניח שאני לא מחדש לאף אחד דבר בזה שאומר שמנוע החיפוש העיקרי ממנו הגיעו אלי הוא גוגל (96%) השאר אלו מנועי החיפוש של מיקרוסופט MSN ו Windows Live שאני לא ממש יודע מה ההבדל בינהם (טוב אני רחוק מלהבין במוצרי מיקרוסופט, אחרי הכל כבר למעלה מחמש שנים לא השתמשתי באף מוצר שלהם)

מילות החיפוש העיקריות בעזרתן הגיעו לאתר הסיפורים שלי (http://www.thestories.org) הם למרבה הפלא "סיפורים כחולים" (24%) איך זה, מאד לא ברור לי, אף אחד מהסיפורים באתר לא עונה על ההגדרה המקובלת של סיפור כחול הארוטיקה בסיפורים שלי היא עדינה מאד ומרומזת מדי (אני מניח שבסיפורים העתידיים זה ישתנה קצת).
שאר המילים בהן השתמשו אנשים שהגיעו לאתר הן מילים הגיוניות כמו "אורי עידן", "סיפורים קצרים" וכמובן שמות הספרים שיצאו בדפוס "זריחה חדשה" ו"נולדו חופשיים"
האתר מכיל גם ספרים באורך מלא שלא יצאו בדפוס "סאן רייז ההתחלה" המספר את סיפור היאכטה סאן רייז (עליה גר אבישי גיבור הספר זריחה חדשה) שמעט מאד חיפשו אותו (כנראה שכל מי שחיפש אותו קיבל ממני קישור ישיר).
כמו כן יש באתר את הספר "שקיעה חורפית" סיפור מתח המתרחש כרונולוגית לאחר סיום הספר זריחה חדשה

מעבר לאתר הספרים שלי,  אתר נוסף שבתקופה האחרונה הוא די פופולרי הוא הבלוג הישן שלי, הגעה לדף הראשי שלו תפנה את הקוראים לבלוג הזה, אך פנייה לדף ספציפי בבלוג תציג את אותו דף, כל זה בגלל עצלותי להעביר את כל הפוסטים לכאן.

הדבר המעניין הוא שמילות החיפוש הפופולריות ביותר הן "מדיטציה טרנסנדנטלית" (21%), מחיפוש המילים הללו בגוגל מתברר שאני במקום רביעי בדף הראשון. איך הגעתי למקום כה גבוה ללא קידום אני לא יודע. (הקישור על המילים מדיטציה טרנססנדנטלית מביא לדף המבוקש בבלוג הישן שלי המסביר על מדיטציה טרנסנדנטלית. (זה בסדר, גם לי השם הזה מסובך, מפליא שהם בחרו שם מסובך כזה לטכניקה פשוטה כזו )

המעניין הוא שכשהייתי עדיין בכת המדיטציה הטרנסנדנטלית, הקמתי עבורם אתר שהגיע גם הוא למקומות גבוהים בגוגל ללא קידום בכלל. לאחר ויכוח קטן איתי (ויכוח שכמיטב המסורת שלהם קשור בכסף שהם יודעים רק לקבל אבל לעולם לא להוציא) החליטה האגודה שלא להשתמש באתר יותר ולפתוח אתר חדש (תמוה הדבר, כיצד מוותרים על דומיין שנחשב גבוה בגוגל?)

נראה שהאגודה הבינלאומית למדיטציה טרנסנדנטלית בישראל עושה פרסום רב, מה שגורם לאנשים לחפש אותם בגוגל וכך מגיעים אותם אנשים גם אלי. אצלי אמנם אפשר למצוא מילים טובות על הטכניקה (כן אני עדיין חושב שמדובר בטכניקה מדהימה) אבל לא ממש מילים טובות על אלו המלמדים את הטכניקה בארץ ובעולם.
לכן למרות שהטכניקה טובה, אני לא ממליץ לאף אחד ללמוד אותה.

כאן המקום לקצת פרסומת עצמית. אני כן ממליץ ללמוד את טכניקת ה NSR אני ממליץ על טכניקה זו לא בגלל שאני מלמד אותה בארץ אלא בגלל שלדעתי היא טכניקה טובה המאפשרת קבלת תוצאות טובות מאד. בחרתי ללמד אותה לאחר שחיפשתי טכניקה טובה להמליץ לחברי במקום מדיטציה טרנסנדנטלית. כך בנוסף לכך שמצאתי מה להמליץ, מצאתי טכניקת מדיטציה שאני יכול ללמד.

זה אמנם חדשות של אתמול, האמת הרבה יותר מאתמול. אבל רק אתמול קראתי על כך.

חבר הכנסת שאול מופז, בימים שרץ לבחירות בקדימה, הקים אתר בסכום של קרוב ל 30000 ש"ח שמשום מה לא הגיע למקומות הראשונים בגוגל, לעומת זאת שני עיתונאים שאול אמסטרדמסקי ועידו קינן בעזרתו של תומר ליכטש, הקימו עבורו אתר מבוסס על מערכת WordPress (אותה מערכת עליה מבוסס הבלוג הזה). האתר אותו הם הקימו מוערך בעלות של כ 2000 ש"ח, כולל שעות העבודה שנדרשו להרמתו, בנוסף לכך ללא עבודת SEO הגיע האתר למקום השני בגוגל נכון לכתיבת שורות אלו והאתר הרשמי למקום החמישי. לפי הפרסומים, בחודש אוגוסט, בימים בהם הושקו שני האתרים, הגיע הבלוג שהוקדם ע"י תומר ליכטש, עידו קינן ושאול אמסטרדמסקי למקום הראשון בעוד האתר הרשמי לא הגיע בכלל לעמוד הראשון.

מדוע הגיע אתר הבנוי על מערכת בלוגים וניהול תוכן חופשית למקום הראשון בעוד אתר שנבנה בעלות גבוהה היה הרבה מאחוריו?
חיפשתי את התשובה במבנה האתר הרשמי, שיש לציין שמבחינת מבנה פנימי בנוי בשיטות עיצוב מיושנות (עיצוב עם טבלאות) אבל מעבר לזה יחסית תקני. אם כך הבעיה כנראה בניסוחים שלא מזכירים את השם שאול מופז מספיק, או במשהו אחר הקשור ל SEO שאיני מכיר.

בכל אופן מה שמדהים אותי כאן הוא כיצד הצליח מישהו לשכנע את שאול מופז להוציא עשרות אלפי שקלים על מוצר ששוויו אלפי שקלים בלבד?
אני צריך איש מכירות כזה שיעבוד איתי וימכור את השירותים שלי במחירים מופקעים.

חבר, שהוא גם סקיפר מקצועי אהב את אחד הסיפורים הקצרים שלי והוסיף אותו לאתר שלו.

הסיפור פורסם ברשיון Creative Commons המאפשר העתקה שלו במלואו כל עוד ניתן קרדיט לכותב והוא מופץ ברשיון דומה. כך שכל אחד בעצם יכול לפרסם אותו גם בלי רשות ממני (במקרה הזה הוא ביקש את רשותי).

בעבר פורסם פרק מספרי נולדו חופשיים בעיתון מקומי בירושלים, שם זה היה ללא רשותי אבל כמובן ששמחתי. אחרי הכל זה מפרסם אותי.
לכן אני חושב שרשיונות אלו רק עוזרים ליוצרים ולא מונעים רווח כפי שסוברים מספר אנשים.

בים התיכון יש סחיפה מקובלת מדרום לצפון, שובר הגלים של המרינה עוצר את הזרם וכך החול בכניסה הצפונית למרינה לא נסחף יחד עם הזרם ונערם בפתח המרינה ולאט לאט גורם לחסימתו. פתח המרינה בהרצלי היום, היה הצר ביותר שאי פעם ראיתי. היה מעבר ליאכטה אחת בלבד.

משום מה למרות ששמו מצופי סימון, היו לא מעט יאכטות שעלו על השרטון. בדרכי חזרה מהפלגה קצרה הבחנתי בשתי יאכטות של בית הספר לשייט שיא-גל תקועות על השרטון.

התמונה הבאה צולמה מהיאכטה עליה הפלגתי, לאחר שנכנסנו למרינה:

מבט מתוך המרינה

בתמונה ניתן לראות שתי יאכטות תקועות על השרטון. ממה ששמעתי, יאכטה אחת נתקעה על השרטון ויאכטה שנייה נשלחה לעזור לה. זה נראה כמו מעשה חלם לשלוח יאכטה לעזור ליאכטה אחרת. הסיבה היא שליאכטה יש משקולת גדולה (קיל) מתחת לסירה שבדרך כלל עומקה למעלה ממטר. לכן היא נתקעת בקלות בשרטון.

לאחר ההפלגה הלכתי לעמוד על שובר הגלים לצפות בחילוץ שתי היאכטות התקועות. אחד הדברים שלא היו ברורים בתחילה היה, מדוע יש סירת מנוע מאחורי אחת היאכטות שנראה שלא עושה כלום. לאחר מכן התברר שגם סירת המנוע תקועה, כנראה בגלל תקלה במדחף.

שתי יאכטות תקועות על השרטון

איך מוציאים יאכטה תקועה על שרטון? אחד הדברים הנלמדים בימאות יאכטות הוא הוצאת יאכטה משרטון. לשמחתי לא יצא לי הרבה פעמים לראות הדגמה מעשית של הנושא.
בכל אופן הדרך המקובלת היא להטות את היאכטה ועל ידי כך להקטין את השוקע שלה. על מנת להטות אותה, לוקחים בדרך כלל מעלן מהתורן ובעזרת סירה חיצונית מושכים אותו (אם אין סירה, משתמשים בעוגן).

בתמונה הבאה ניתן לראות את אחת היאכטות בהטייה

יאכטה בהטייה לפני יציאה מהשרטון

בזמן שהיאכטה הייתה בהטייה ניסה צוות היאכטה להוציא אותה מהשרטון על ידי הפעלת המנוע במלוא כוחו. אבל מאחר שהיאכטה רובה מחוץ למים, המנוע היה פחות יעיל וכך זה לקח זמן רב עד שהצליחו להוציא את היאכטה.

אחת היאכטות הייתה במים יותר עמוקים וכך הצליחה לצאת יותר מהר. השנייה הייתה תקועה הרבה יותר ונדרשו שתי סירות מנוע על מנת להוציאה מהשרטון. סירה אחת סייעה ליאכטה לקבל הטייה, סירה שנייה משכה אותה החוצה.

לאחר למעלה משעה עם לא מעט מאמצים הצליחו להוציא את שתי היאכטות. לראות את כל הסיפור מבחוץ מן הסתם הרבה יותר נחמד מאשר להיות על אחת היאכטות.

בימים אלו אני עובר קורס שופטים ימיים, הקורס הזה יאפשר לי לשפוט בתחרויות שייט בארץ ובעתיד גם בעולם. הקורס אינו קורס קל. הוא כולל לימוד של כל חוקת השייט שאינה עניין פשוט. אחרי הכל שייט זה יותר מחשבה מאשר מאמץ גופני. כמו שאמר צבי זיבלט אחד השופטים הבכירים בארץ "שייט זה שח על המים". הוא אכן צודק, ספורט השייט דורש המון טקטיקה וצוות או שייט שיודע את החוקים, יכול לנצח צוות או שייט עם מיומנויות שייט טובות אבל עם פחות הבנה של החוקים.

מדוע זה כל כך מורכב? האמת שדי קשה להסביר את זה בפוסט קצר, אפשר לכתוב על כך ספר שלם. חלק מזה לפחות מופיע בספרי "זריחה חדשה" שם מתוארת תחרות יאכטות. חוקת השייט היא זהה ליאכטות, סירות קטנות וגלשנים, כמובן עם מעט  התאמות ספציפיות לכל קטגוריה.
על קצה המזלג, כאשר מתחרים, ישנם חוקים הבאים למנוע הפרעה של סירה אחת לשנייה, לדוגמה סירה הנמצאת קרובה יותר לרוח מסירה אחרת (בלשון החוקה - סירה במעלה הרוח) אמורה לפנות דרך לסירה השנייה. במקרים כאלו הסירה השנייה לפעמים מנצלת את זה לטובטה בעיקר בקו הזינוק וגורמת לפסילת הסירה שאמורה לפנות לה דרך על ידי כך שתכריח אותה לפנות דרך ממש לפני הזינוק וכך תפסול את הזינוק שלה.
או דוגמה אחרת שאינה קשורה ממש לחוקה, כאשר מפליגים מקו הזינוק למצוף הראשון הנמצא פחות או יותר מול הרוח, יש להפליג בזיג זג (גלסים בלשון השייט) מאחר שאין דרך להפליג מול הרוח. יש לחשב מראש כמה סיבובים ידרשו והאם להתחיל כאשר הרוח מצד שמאל או מצד ימין של הסירה. יש להמעיט ככל האפשר במספר הסיבובים מאחר שסיבוב לוקח יותר זמן מהפלגה ישרה. כיוון הרוח משנה מאחר שבדרך כלל כיוון מסויים מקדם אותנו יותר אל המצוף והשני פחות (גלס מרוויח לעומת גלס מפסיד בלשון השייט) מעבר לזה, כאשר סירה נמצאת במפנה שמאלי (שהרוח משמאלה) היא אמורה לפנות דרך לסירות אחרות הנמצאות במפנה ימני (שהרוח מימינן).

תמונה שווה אלף מילים,  הוידאו הבא צולם קצת לאחר זינוק סירות מדגם 420. בוידאו הזה ניתן את חלק מהסירות מפליגות במפנה שמאלי חלק מהסירות עדיין ממשיכות במפנה ימני בהן היו בזמן הזינוק. בזמן הזינוק עצמו כולן היו במפנה ימני על מנת להמנע מהצורך בפינוי דרך לסירה במפנה ימני.

הוידאו הבא, מראה סירות מדגם לייזר (סירות לשייט יחיד) המתקרבות לקו הסיום, במקרה הזה, כולן במפנה שמאלי.

זה שאני אוהב את מערכת ההפעלה החופשית לינוקס, אני מניח שרוב הקוראים כבר יודעים.

היום יש עוד דוגמה יפה והפעם מכיוון לא צפוי, שוב פעם מכיוון השייט.
אני עכשיו בקורס ניווט אסטרונומי, האמת סתם כדי להעשיר את הידע כי לא נראה לי שאצא להפלגה בינלאומית ללא GPS וגיבוי כפול ל GPS.
בכל מקרה בקורס לומדים לא מעט על כדור הארץ הכוכבים והאמת גם לא מעט הסטוריה, מה שהופך את הקורס למעניין פי כמה.

אז מה הקשר ללינוקס ותוכנה חופשית בכלל?
בשיעור היום המדריך חילק דיסק עם תוכנה, וההנחה שלו היא שכל אחד יכול להשתמש בתוכנה. לא רציתי להכנס איתו לדיון של האם אני אוכל להשתמש בתוכנה. לקחתי את הדיסק בכל מקרה.
בשיעור הוא הראה את התוכנה. רשמתי את האתר שהיה כתוב על התוכנה מאחר שהאתר היה: stellarium.org הייתה לי תחושה שמדובר בתוכנה חופשית.

בבית נכנסתי למנהל החבילות של לינוקס (במקרה שלי synaptic) וחיפוש קצר על stellarium גילה שהתוכנה נמצאת במאגרים. לחיצת כפתור והתוכנה אצלי במחשב. הרבה יותר פשוט מכל התקנה.

כל רוכשי המחשבים, בעיקר רוכשי המחשבים הניידים מכירים את זה שיחד עם המחשב מקבלים מערכת הפעלה מבית מיקרוסופט. לכאורה מדובר במשהו שנעשה לטובת הצרכן, בעיקר הצרכן הפשוט שלא יצטרך להתקין מערכת הפעלה בנוסף לרכישת המחשב.

האם זה באמת לטובת הצרכן נדון בהמשך הפוסט. מה שברור הוא שיש כאן כפייה על הצרכן לרכוש מערכת הפעלה מסויימת ולא מערכת אחרת. משום מה בתחום המחשבים מקבלים את זה כסביר. אם נניח יצרן רכב היה מכריח אותנו לרכוש רכב עם מערכת סטראו מסויימת, או שיצרן טלויזיה היה מכריח אותנו להשתמש בטלויזיה רק עם DVD מתוצרת מסויימת, ברור שהדבר לא היה מתקבל בעין יפה על ידי הלקוחות. אז מדוע בתחום התוכנה מרשים הלקוחות שידרכו עליהם ככה?

פעיל תוכנה חופשית ישראלי בשם צבי דביר החליט שהוא לא מקבל זאת ופנה לבית המשפט בבקשה לקבל החזר עבור מערכת ההפעלה ויסטה שקיבל יחד עם מחשב נייד מתוצרת דל שרכש לאחרונה. לאחר דיון ארוך ומתיש, קיבל דביר שיק על סך 550 ש"ח. ללא ספק לא הכסף הוא העיקר כאן. למרות שאיני מכיר אישית את צבי, אין לי ספק שהוא היה מסתדר גם בלי הסכום הזה. יחד עם זאת התקדים הוא תקדים חשוב ביותר. כל הכבוד לצבי שהלך עם זה עד הסוף.
עוד פרטים על התביעה בכתבה ב YNET

ועכשיו לשאלה האם זה לטובת הצרכן?

מרבית האנשים משום מה חושבים שמערכות ההפעלה windows בין אם מדובר בויסטה או XP הן פשוטות יותר להפעלה ולכן מתאימות לצרכן הפשוט שאינו מבין ואינו רוצה להבין במחשבים.
נתחיל דווקא מהסוף, מדוע כאשר נוהגים ברכב צריך לדעת משהו בסיסי במכונאות וכאשר משתמשים במחשב לא צריך לדעת דבר? מה גם שחלק גדול מהמשתמשים הסופיים כן יודע משהו במחשבים כך שהטענה שמרבית הצרכנים אינם יודעים ואינם רוצים להבין די שגויה.

לשאלה האם windows קלה יותר להפעלה, התשובה היא חד משמעית לא. אני יודע שיהיו רבים שיאמרו שזו המערכת אליה הם רגילים ואליה רגילים מרבית משתמשי שולחן העבודה ולכן היא היא המערכת הקלה לשימוש. אבל רגע, האם מערכת שצריך ידע רב בכיצד להגן עליה ודורשת לא מעט עבודות תחזוקה על מנת להחזיקה במצב שמיש וכל יום יש חשש שיכנסו אליה תוכנות מזיקות כמו תולעים, סוסים טרויאניים, וירוסים ושאר מראין בישין לא אומרת שמדובר במערכת קשה לשימוש?
כל זה בלי לדבר על כך שהתקנת תוכנה היא תהליך מסובך שבמרבית המקרים בסופו יש להפעיל מחדש את המחשב תוך תפילה ששום דבר לא השתבש בדרך…

נחזור שוב לדוגמה מעולם הרכב, נניח שנקנה רכב מיצרן כלשהו שכל שני וחמישי תיהיה בו תקלה כלשהיא שתקשה על הנהיגה לא תגרום לנו להחזיר מיד את הרכב ולא לרכוש יותר כלי רכב מיצרן זה?
משום מה בעולם המחשבים אין זה כך.

מה זה מראה לנו? זה מראה ששיווק הוא חזות הכל. בעזרת שיווק טוב שלא בוחל באצמעים לא חוקיים או בספק חוקיים, אפשר לשכנע אותנו שלילה הוא יום, שמערכת הפעלה לא אמינה היא אמינה. שמערכת הפעלה קשה לשימוש היא קלה ועוד אינספור שקרים. כתבתי על זה בעבר וכל יום אני נדהם מחדש מזה.

קיימת עוד טענה שעד לא מזמן לא הייתה לצרכנים ברירה וזו הייתה מערכת ההפעלה היחידה. כמובן שטענה זו אינה נכונה בעליל. מערכות לינוקס ויוניקס קיימות עוד לפני מערכות windows. מערכת ההפעלה של מקינטוש גם היא קיימת כבר מזמן. אז מדוע בכל זאת הגיעה הטענה הזו? שוב שיווק שיווק ועוד פעם שיווק.
אני גם מכיר את הטענה שלינוקס קשה לשימוש. טענה זו מעולם לא הייתה נכונה. לינוקס אמנם שונה מחלונות אבל קלה לשימוש הרבה יותר ואין בה את מרבית הבעיות שיש בחלונות כמו וירוסים וכד', בעיות התקנת תוכנות, צורך בתחזוקה מתמדת וכד'.

הטענה הבאה מן הסתם תיהיה מחסור בתוכנות. כמובן ששוב מדובר בטענה שגויה לחלוטין. כמות התוכנות בלינוקס לכל מטרה היא ללא ספק גדולה מכמות התוכנות בחלונות. נכון אלו תוכנות שונות. יחד עם זאת בדרך כלל ההפעלה די דומה.

הטענה היחידה שאולי נכונה היא כמות קטנה יחסית של משחקים בלינוקס. אם כי לפי האתר הזה, כנראה שגם טענה זו לא ממש נכונה. יחד עם זאת אני לא מכיר משחקים, כך שאני ללא ספק לא האדם המתאים לדון בנושא.
נניח שטענה זו אכן נכונה והנה אנו מקבלים את טבעה האמיתי של מערכת ההפעלה windows - משחק.

במהלך הזמן בו אני עובד עם מחשבים, הצטברו אצלי מספר דיסקטים ודיסקים שכשמסתכלים על זה מציגים ממש את האבולוציה של התקני האכסון. מדובר בתקופה של קצת יותר מעשרים שנה, שזו התקופה בה אני עובד עם מחשבים.

תמונה זו מציגה את התקני האכסון הניידים שאני מכיר, ללא ספק היו עוד ישנים יותר.

אתחיל לסקור את ההתקנים המצולמים מצד ימין למעלה.

1. שורה עליונה צד ימין, דיסקט 8 אינצ' דיסקט זה הכיל בזמנו 1ֵMb. הוא היה שימושי בשנות השבעים בדיסקט זה היו שתי אפשרויות Soft Sectored ו Hard Sectored. ההבדל בינהם היה בחלוקת לסקטורים בראשון החלוקה הייתה תוכנתית בלבד ובשני החלוקה הייתה על ידי חורים מסמנים על היקף הדיסקט.
2. שורה עליונה באמצע דיסקט 5.25 אינצ' דיסקט זה היה שימושי בשנות השמונים גם כאן היו מספר סוגים הנבדלים בינהם בנפח האכסון. בתחילה היו דיסקטים כאלו עם נפח אכסון של 360K לאחר מכן היו כאלו שאפשר לכתוב עליהם משני הצדדים וכך להגיע לנפח של 720K. שימו לב לנפח הנמוך של פחות ממגה.
   לאחר מכן הגיעו הדיסקטים באותו גודל שנקראו High Density שהכילו 1.2Mb
3. שורה עליונה צד שמאל דיסקט 3.5 אינצ' דיסקט זה היה שימושי מסוף שנות השמונים ובשנות התשעים, דיסקט זה גם הוא כשני הקודמים מגנטי, ההבדל העיקרי הוא שהדיסקט עצמו נתון בתוך פלסטיק קשיח, דיסקטים אלו התחילו במחשבי מקינטוש ולאחר מכן הפכו להיות פופולריים בכל המחשבים. נפח האכסון שלהם הוא 1.44Mb.
4. שורה תחתונה צד ימין דיסק אופטי, דיסקים אלו שימושיים היום ומגיעים במספר וראיציות, לקריאה בלבד וקריאה כתיבה. נפח האכסון הוא כ 850Mb.
5. שורה תחתונה צד שמאל, דיסק פלאש, כאן שיטת האכסון שונה לחלוטין מהאחרים. שיטת האכסון היא צ'יפ אלקטרוני של זכרון בלתי נדיף. עקרון האכסון על קצה המזלג הוא מטענים חשמליים הנאגרים בצ'יפ.
   נפח האכסון מגיע עד כדי 8Gb, יש התקנים בנפחים שונים.

אלו הם התקני האכסון העיקריים שאני מכיר, יש עוד התקנים כמו כרטיס זכרון שפעולתו היא בדיוק כדיסק פלאש רק נראה קצת אחרת.