הרבה פעמים אני שומע מהרבה אנשים שמערכת ההפעלה Windows קלה יותר לשימוש, במרבית המקרים מי שאומר זאת מעולם לא ניסה להשתמש בלינוקס. אם כי לפעמים אני שומע גם מאנשי לינוקס שלשימוש יומיומי עדיף להשתמש ב Windows.
החלטתי לעשות השוואה. ההשוואה מבוססת על שיחות שלי עם מספר משתמשי חלונות ועל הניסיון האישי שלי עם לינוקס.
ניקח לצורך ההשוואה שני מחשבים שעל אחד מותקת חלונות ועל השני מותקנת לינוקס.
במחשב חלונות, ההתקנה עצמה באה כמעט ללא תוכנות ואת כל התוכנות צריך להתקין. אז איך מתקינים תוכנה בחלונות?
מכניסים דיסק או מורידים תוכנת התקנה מהרשת, מפעילים את תוכנת ההתקנה, עונים על אינספור שאלות שחלקן לא ברורות ולוקחים את ברירת המחדל שהתוכנה הציעה. בסיום ההתנה במרבית המקרים צריך להפעיל מחדש את המחשב ואז, לפעמים מגלים שתוכנה אחרת שעבדה בעבר, הפסיקה לפתע לעבוד. איך מתגברים על זה? אין לי מושג.
נניח שעברנו את מסע היסורים בהתקנת תוכנות ויש לנו מחשב שמיש. אנו עובדים עמו זמן מה ולאחר מספר חודשים הוא משום מה נעשה איטי, מבצעים איחוי דיסק (תהליך די ארוך) שלפעמים לא עוזר. יש מקרים בהם ההמלצה של "טכנאי המחשבים" היא להתקין מחדש את מערכת ההפעלה. תהליך ארוך ללא ספק.
נניח שהתגברנו על בעיית האיטיות, אנחנו ממשיכים לעבוד ולפתע נדבקת המערכת בוירוס והיא שוב או איטית להחריד או במקרים רבים לא עובדת בכלל. הרצה של תוכנת אנטיוירוס במקרים רבים פותרת את הבעיה. גם כאן לא תמיד ולפעמים שוב יש להתקין את המערכת מחדש.
משתמשי לינוקס לא מכירים את המושג הזה וירוס, אז למשתמשי הלינוקס הסבר קצר: וירוס זו תוכנה שמתפשטת בעצמה ממחשב למחשב (זה כמובן קל בחלונות וכמעט בלתי אפשרי בלינוקס) ובדרך עושה נזקים, החל ממחיקת קבצים וכלה בהרס כללי של המערכת.
כמובן שאפשר להתגונן מפני וירוסים אבל זה דורש ידע והבנה במערכת ומן הסתם לא מתאים למשתמש הפשוט שאינו מבין במחשבים ולא רוצה להבין.
עכשיו נניח שאנו רוצים לחבר מדפסת שיש ברשותנו, מערכת חלונות תזהה מיד שחוברה מדפסת אבל במרבית המקרים תבקש דיסק התקנה למדפסת ומה קרה עם איבדנו את הדיסק?
אותו דבר יקרה עם כמעט כל התקן שנרצה לחבר למערכת.
עכשיו נקח מחשב עליו מותקנת הפצת לינוקס מודרנית (לא משנה איזו הפצה, כולן היום טובות).
בהפצות בהן מותקן מנהל החלונות Gnome נראה שלושה תפריטים: ישומים, מקומות ומערכת. נפתח את תפריט הישומים ונגלה מספר רב של ישומים שכבר מותקנים, כך שאין כמעט צורך להתקין תוכנות.
אם בכל זאת נרצה להתקין תוכנה, אין פשוט מזה, נכנס לתפריט מערכת, משם נבחר את מנהל החבילות, נקיש את הסיסמה ונקבל רשימה של עשרות אלפי תוכנות ממויינת לפי קטגוריות. נבחר את התוכנה שברצונינו להתקין נסמן אותה ונלחץ על "בצע". המערכת תיגש לרשת, תוריד את הקבצים הנדרשים ותתקין את התוכנה ללא שאלות מיותרות וללא צורך בהפעלה מחדש של המחשב.
האם זה לא יותר פשוט?
נמשיך להשתמש במחשב ונראה שהוא לא נעשה יותר איטי ולא נדבק בוירוסים. אני יודע שיהיו כמה חכמים שיגידו שיש וירוסים ללינוקס או שאין כי לינוקס לא נפוצה מספיק. אז התשובה לזה היא:
א. היו נסיונות ליצור וירוסים ללינוקס, אף אחד מהם לא הצליח להפיץ את עצמו כך שהוא לא ממש וירוס.
ב. לינוקס כבר היום נפוצה בשרתים, מערכות משובצות מחשב וכד', רק בשולחן העבודה היא קצת פחות נפוצה.
עכשיו נחבר את אותה מדפסת, המערכת מזהה מיד שחוברה מדפסת חדשה ותוך שניות ספורות המדפסת מוכנה לשימוש. אין צורך בדיסק התקנה.
נחבר מצלמה ומיד נקבל הצעה לפתוח את התמונות בעזרת תוכנה מתאימה שתאפשר לנו להעלות את התמונות לפיקסה, פליקר ועוד כל מיני שירותים.
אז אחרי כל זה, איזו מערכת קלה יותר לשימוש?
איזו מערכת מוכנה לשולחן העבודה?
עוד פוסט קצר, במסגרת הניסיון להעלות את המודעות לספורט הנשכח עוד כמה תמונות מתחרות שהתקיימה היום מול חופי הרצליה.
במסגרת ההתמחות שלי בשיפוט בתחרויות שייט, השתתפתי היום באליפות ישראל בגלשני מפרש מדגם RS:X.
פעם ראשונה שאני משתתף כשופט בתחרות גלשנים.
בתחרות הזו היו גם שלושה גולשים מחו"ל, אחד מיוון, אחד מקפריסין ואחד מספרד.
סך הכל היו כעשרים וחמישה גולשים וגולשות. התחרות החלה אתמול ותמשך עד מחר. בכל יום שלושה זינוקים לגברים ושלושה זינוקים לנשים.
בין לבין הצלחתי לצלם כמה תמונות בסלולרי שלי.
מנוחה בין תחרות לתחרות
ולאחר המנוחה, עוד זינוק (התמונה מזינוק הנשים, זינוק הגברים היה מיד אחריו)
דקה לפני הזינוק
והזינוק עצמו:
זינוק נשים
כיום בעידן של פרוטוקולים תקניים להעברת מידע, בעצם אין ממש צורך ברשתות חברתיות מרכזיות כדוגמת פייסבוק או קפה דה-מרקר וכד'.
כיום בעזרת קורא RSS אני יכול לעקוב אחרי הדברים שכותבים החברים שלי בבלוג שלהם. כאשר אני רוצה להגיב, מתוך קורא ה RSS אני נכנס לקישור המתאים ומשאיר תגובה. גם את התגובות אפשר במרבית הבלוגים לקרוא בעזרת קורא RSS.
מה עוד נשאר לנו שרשת חברתית נותנת שלא כיסיתי? כמובן מסרים, זה הרי כבר מזמן יש לנו, המייל הישן והטוב.
מרבית הרשתות החברתיות כיום נותנות גם צ'אט, גם זה כבר מזמן קיים תוך שימוש בתוכנות אחרות.
כאשר משתמשים בתוכנה כמו פידג'ין (קיימת גם לאלו שעדיין משתמשים בחלונות) אפשר לדבר עם אנשים שיש להם מסנג'ר, גוגל טוק, פייסבוק או כמעט כל תוכנת צ'אט אפשרית וכל זה דרך רשימה אחת.
אז עם כל הדברים האלו לשם מה אנחנו צריכים את פייסבוק?
ברגע שלכל אחד יהיה את הבלוג שלו ולכולם יהיה קורא RSS לחברים שלו, בעצם לא ממש צריך רשת חברתית מרכזית.
אני מאמין שאפשר לשפר את הקשר בין תוכנות RSS לתוכנות המסרים המידיים והבלוגים וכך בעצם ליצור תחליף מבוזר לרשת חברתית. מה שימנע את הצורך שלנו להיות תלויים בשירותים כמו פייסבוק וכד'.
גם לגבי בלוגים, אני ממליץ לכל אחד לפתוח בלוג עצמאי ולא להסתמך על שירותים חיצוניים.
את זה אני אומר בעקבות העובדה שלאחרונה שלחה רשת בלוגלי מייל לכל המשתמשים במערכת, שתוך כחדשיים יסגרו כל הבלוגים. מי שלא יעביר את הבלוג שלו יאבדו כל הנתונים שלו.
זו דוגמא אחת למה יכול לקרות כאשר אנו נותנים את המידע שלנו בידי מישהו אחר. המקרה הפחות קיצוני יכול להיות פייסבוק שמשנים את מדיניות הפרטיות השכם והערב ולעולם לא ממש נדע למי הם מוכרים את המידע.
אמנם בלוג עצמאי כרוך בהשקעה כספית (לא גדולה) וגם בקצת עבודה (רק בהתחלה) אבל לדעתי היתרונות עולים על החסרונות.
העלויות להקמת בלוג פרטי מורכבות מעלות הדומיין (80 עד 100 ש"ח לשנה לדומיין ישראלי), עלות האכסון (כ 450 ש"ח בשנה)
כדי להקים בלוג עצמאי צריך או לדעת כיצד להתקין תוכנה כמו וורדפרס או לשלם למישהו שיתקין עבורכם. לדעתי אפשר בהשקעה של כ 300 ש"ח למצוא מישהו שיתקין עבורכם כזה בלוג.
בקיצור, בקצת השקעה, יש לנו את כל המידע שלנו באחריות שלנו, מבלי לסמוך על פייסבוק וכד'.
בעבר כתבתי כאן על סידורי הושבה בחתונה. אחרי המון נסיונות לאופטימיזציה בהושבת האורחים, הגיע הזמן שהאורחים באמת יגיעו וישבו.
עושה רושם שהעבודה הקשה של שנינו בהושבת האנשים די השתלמה. היו מעט מאד בעיות.
ולמי ששאל בפוסט הקודם האם עבד הרעיון שלנו ל OverBooking על שולחנות בהם יש ספק שיגיעו כל האורחים. אז התשובה היא כן, זה עבד.
אבל הפוסט הזה הוא לא לספר על מה היה לפני, אלא על האירוע המדהים ובעיקר על המקום בו נערך האירוע.
לאחר המון לבטים הוחלט לערוך את האירוע במשק של הוריה, משק סגל במושב ביצרון. המקום הוא משתלה וחנות פרחים שבימים כתיקונם מוכרים פרחים לכל המזדמנים באזור ועושים משלוחי פרחים לגן יבנה, אשדוד, גדרה, וכד'.
זו לא פעם ראשונה שהם מכינים סידורי פרחים לשולחנות בחתונה ולא פעם ראשונה שהם מכינים סידורי פרחים לעיטור החופה, או סידורי פרחים לזר כלה.
אבל המיוחד כאן היה שהפעם הם הכינו את הסידורים לחתונה שנערכה אצלם. וזה המקום להראות כמה תמונות מדהימות.
נתחיל מסידור פרחים על השולחן.
סידור פרחים בחתונה
ועוד מבט על השולחנות:
שולחנות האורחים בחתונה
שולחנות האורחים בחושך:
שולחנות האורחים בחושך
והכלה עם זר הכלה:
זר הכלה וכמובן הכלה המדהימה
ואיך אפשר בלי החופה:
החופה עם סידורי הפרחים מסביבה
ומבט על החופה בחושך:
החופה בלילה
המשתלה שהפכה לאולם קבלת פנים:
המשתלה שהפכה לאולם קבלת פנים
וצוות המשתלה במשתלה שהפכה לאולם קבלת פנים:
צוות המשתלה
ולמי שרוצה את מרבית התמונות שקיבלנו מהצלם הקישור הוא כאן: http://picasaweb.google.com/rotsegal/Wedding#
החלאתי סוף סוף לשדרג את גרסת וורדפרס שעומדת מאחורי בלוג זה. השדרוג הלך בקלות, ללא כל בעיות. כל הכבוד לקהילת וורדפרס על מוצר מדהים, שהולך ונעשה עוד יותר מדהים.
במסגרת השדרוג החלטתי גם לחפש עיצוב חדש שיחליף את הקיים. העיצוב הקודם היה התאמה שלי לעיצוב מוכן שאיני זוכר היכן מצאתי אותו. אמנם העיצוב היה יפה, אבל היו בו לא מעט באגים שלא הצלחתי לתקנם. אז במקום לתקן, למה לא למצוא ערכת עיצוב טובה יותר? הרי יש אינספור ערכות עיצוב בעולם. בסופו של דבר החלטתי על Suffusion שהיא ערכת עיצוב עם אינספור אפשרויות התאמה. נראה שמי שכתב אותה כתב תוכנה שלמה כולל ממשק ניהול לשליטה על העיצוב.
אז לאחר התקנת ערכת העיצוב, התחלתי לשחק עם אינספור האפשרויות שיש בה.
אמנם הערכה היא באנגלית, אבל עם קצת משחקים הצלחתי להתאימה כך שלא יראה כלל שהיא במקור באנגלית.
נראה לי שהשלב הבא, אם יהיה לי זמן, יהיה לתרגם את ממשק הניהול שלה ובכך להתאים אותה לגמרי למשתמש הישראלי.
לכל מי שקורא את הפוסט הזה מתוך פייסבוק או מקומות אחרים, אשמח אם תבקרו בבלוג עצמו ותתרשמו מהעיצוב החדש.
כתובת הבלוג עצמו: http://blog.oriidan.info
קנה כחול לבן, זו הסיסמה שממשלת ישראל מנסה לקדם. אבל אצל ממשלת ישראל זו רק סיסמה.
הם עושים קמפיינים מגוחכים שלא ברור מי באמת מאמין להם. הרי כולנו יודעים שאותה סטודנטית נחמדה שצולמה שם (שאני בספק אם היא באמת רעבה ללחם) לא באמת מתחרה עם העובדים הזרים על אותם עבודות.
הם עושים קמפיינים מגוחכים שמנסים להראות שברגע שאנו קונים כחול לבן אנו שותפים בחברות הישראליות המיצרות מוצרים בישראל.
אבל מה עושה הממשלה? עושה בדיוק את ההיפך. כיצד הם מצפים מהציבור לקנות כחול לבן כאשר הם עושים את ההיפך?
מדוע הם עושים את ההיפך?
לאחרונה הם חתמו על הסכם מסגרת עם חברת מיקרוסופט לתשלום על רשיונות לשימוש בתוכנת אופיס. שימו לב הם לא רכשו דבר וגם לא חתמו על הסכם רכישה. במקום זאת הם חתמו על הסכם לתשלום. רק תשלום. מה הם מקבלים עבור התשלום? התשובה: הרבה ניירת שרובה משפטית ומאחוריה אין כלום!
הם מקבלים זכות להשתמש במוצר שאין עליו אחריות שהוא עובד, אין עליו אחריות שהוא לא יעשה נזק למחשב ואין עליו אחריות שהוא לא יעשה נזק לנתונים שכבר קיימים במחשב.
כל זה כאשר ישנה חלופה. הם טוענים מבלי להוכיח שהחלופה אינה מספיק טובה. נניח לרגע שהם צודקים (למרות שחובת הוכחה עליהם).
אם הם אכן צודקים, אז יש מה לשפר, האם אפשר לשפר? התשובה היא חד משמעית כן, הרי הם עצמם כבר הוכיחו את זה בכך ששלמו למתכנתים ישראליים לשפר את חבילת המשרד הממוחשב אופן אופיס.
כמו בכל תוכנה תמיד יש עוד מה לשפר. אז אם התוכנה באמת לא עונה על צרכי הממשלה (למרות שאני בספק רב בעניין) אז מדוע לא לשלם עוד כדי לשפר?
מה הם יקבלו אם ישלמו על זה?
1. עבודה כחול לבן, אפילו אגורה אחת לא תגיע מהכסף הזה לחו"ל, כולו יושקע בעבודה למתכנתים בישראל, מה שיתרום ישירות ולא בעקיפין לצמיחת הכלכלה הישראלית.
2. תוכנה שיש אחריות שתענה על הצרכים שלהם שכן הם שלמו על מנת לקבל שיפורים מסויימים.
3. תוכנה שהיא שלהם ולא רק רשיון שימוש ללא אחריות אמיתית מאחוריו.
4. חסכון גדול בכסף, מאחר שהתשלום אינו לפי מספר עותקים. ברגע שהם יקבלו את מה שבקשו, יוכלו להעתיק ללא הגבלה את התוכנה לכל משרדי הממשלה וגם לביתם של פקידי הממשלה.
מה במקום זה עושה משרד האוצר?
חותם על הסכם לשיפור הכלכלה האמריקאית. נכון שיש למיקרוסופט מרכז פיתוח בישראל, אבל גם אם נניח לרגע שפיתוח אופיס נעשה כאן בישראל (למיטב ידיעתי זה לא המצב), לא ברור כמה מתוך הכסף הזה באמת ישלם לעובדים ישראליים. הרוב מן הסתם ילך לחברה בחו"ל, כל זה כמובן לאחר שהבנקים ירוויחו מעמלות העברה לחו"ל.
אז אם זו הדוגמה שנותן משרד האוצר, אני לא רואה סיבה לקנות מוצרים כחול לבן.
עכשיו כולם יודעים שאני מתחתן (בפעם השנייה) והפעם אני יודע שזה יהיה הרבה יותר טוב. כי למדתי לא מעט מחיי הזוגיות הקודמיים ועוד יותר למדתי מהחיים לבד.
אז בשעה טובה החלטנו להתחתן, על הדרך בה הכרנו, נספר בפוסט אחר.
בפוסט הזה נספר על אחת המשימות הקשות שעומדות בפני כל זוג בבואם לתכנן חתונה – סידור הושבת האורחים ליד השולחנות. למה זה כל כך מורכב? זה אולי משל לחיי הזוגיות, זוגיות היא חיבור של שני עולמות שונים, שתי משפחות שונות וזה לא תמיד קל. יש כאלו הנעלבים מכך שהושיבו אותם במקום אחד ולא במקום אחר, מעבר לזה מן הסתם נרצה להושיב כל משפחה בשולחן משלה, כל קבוצת חברים בשולחן משלה וכד'. אבל כאן, באירוע גדול כמו חתונה, יש לנו לפעמים מאות אורחים שלא תמיד אנו מכירים את כולם. הורי החתן רוצים להזמין אורחים שלהם, הורי הכלה רוצים להזמין אורחים שלהם, החתן והכלה, לכל אחד יש אורחים משלהם. אז איך מסדרים כל כך הרבה אורחים?
אני אנסה לכתוב כאן מדריך פשוט מנסיונינו במשימה זו (שנסתיימה רק אתמול, שבוע לפני החתונה)
מתחילים בקבלת רשימות מכל הנוגעים בדבר, הורי הכלה, הורי החתן, הכלה, החתן. איך מרכזים את זה? הדרך בה אנחנו בחרנו הייתה שימוש בגליון האלקטרוני של גוגל. לכל מי שיש לו מייל של גוגל (gmail) בראש הדף יש קישור קטן (Documents) משם בוחרים גליון אלקטרוני חדש. היתרון של גליון אלקטרוני של גוגל מול דף ב Calc של אופן אופיס (או למסכנים שעדיין משתמשים בחלונות, דף אקסל) הוא שמספר אנשים יכולים בו זמנית לראות את הדף ממספר מחשבים שונים מבלי צורך בהתקנת תוכנה אצלם.
אז לאחר שיצרנו גליון אלקטרוני חדש לרשימת האורחים שולחים הזמנה לעריכת הגליון להורי החתן, להורי הכלה וכמובן בין בני הזוג. במקרה שלנו אני יצרתי את הגליון ושלחתי לרותם (בת זוגי), להוריה ולאבא שלי.
הטורים המומלצים בגליון זה (יהיו עוד גליונות בהמשך) הם: קבוצה, שם ומשפחה, מספר אורחים, כתובת, טלפון, הערות. כאשר קבוצה משמשת לנו בעתיד לסידור ההושבה, קבוצה יכולה להכיל ערכים כמו: עבודה, חברים של החתן, חברים של הכלה, משפחה של הורי הכלה, עבודה של אבא וכד' כל זוג והקבוצות שלו. הקבוצות שלנו היו: חברים של אורי, משפחה של אורי, חברים של רותם, משפחה של אבא של רותם, משפחה של אמא של רותם, עבודה ושכנים.
נותנים להורים להכניס לגליון את כל השמות שלהם, כמה שלפעמים קשה ללמד הורים לעבוד עם מחשב, עדיין זה יוצא משתלם. אני אומר מניסיון, לקח לי זמן ללמד את האמא של רותם איך לעבוד עם המערכת ואחרי שהשקעתי בה לא מעט זמן עם המון סבלנות, הכל הלך יחסית חלק, תוך זמן קצר ראינו במחשב שלנו רשימה ארוכה של אורחים.
השלב הבא הוא משלוח ההזמנות ווידוי הגעה. כאשר מוודאים עם האורחים שהם מגיעים, מעדכנים את טור מספר האורחים. אורחים שלא בטוח שמגיעים מסמנים סימן שאלה בטור ההערות. יש גם דרך להתמודד עם אי וודאות 
השלב הבא הוא שכפול הגליון הזה, אבל הפעם מוחקים את הטורים של כתובת וטלפון ובמקומם שמים טור של מספר שולחן.
מסדרים את הגליון לפי טור הקבוצות, כך שכל קבוצה תיהיה יחד. לכן טור זה מאד חשוב וחשוב להקפיד לכתוב אותו בצורה אחידה, לא לכתוב למשל "חברים של אורי" ובמקום אחר "אורי חברים" למרות ששתי הקבוצות אומרות אותו דבר, בסידור זה יצא שונה.
עכשיו אפשר לגשת למלאכת סידור ההושבה עצמה. ליד כל שם בטור מספר שולחן, כותבים מספר שולחן כאשר במקרה שעדיין נשארו סימני שאלה לגבי הגעה, אפשר לעשות מה שאני קורא לו OverBooking על שולחן, שזה להושיב בשולחן יותר ממספר האנשים שניתן להושיב. כאשר הנוסחא שלי הייתה שעל כל שני אנשים שמסומן שאולי מגיעים, להושיב אדם נוסף בשולחן.
בשלב זה, ניתן לסדר את הטבלה פעם נוספת, הפעם לפי מספר שולחן. אפשר לעשות את הסידור מספר פעמים, כך יופיעו בהתחלה האורחים שהושבנו ולאחר מכן אלו שעדיין לא נמצא להם מקום.
בסדר ההושבה, יש להתחשב גם בדברים כמו קרוב לרמקולים של במת הריקודים או רחוק מהם, נגיש לכסאות גלגלים וכד'. בדרך כלל אנשים מבוגרים יותר מעדיפים לשבת רחוק מהרמקולים. במידה ובין המוזמנים יש נכים בכסאות גלגלים (אצלינו יש מספר מוזמנים בכסא גלגלים ועיוור אחד. עיוור רצוי להושיב כמה שיותר רחוק מהרמקולים ויחד עם זאת לא להרחיק אותו מחברים. נכה בכסא גלגלים יש להושיב במקום שיהיה קל להגיע אליו ושוב לא להושיבו רחוק מחברים או משפחה שלו)
בסוף העבודה, יש להכין שתי רשימות מודפסות, אחת לפי סדר אלפביתי של שמות האורחים ואחת לפי סדר ישיבה. רשימות אלו יש למסור למארגן האירוע (שיהיו אצל המארחת בכניסה) ולמסור עותק לבן משפחה שיהיה אחראי מטעם המשפחה על סדר ההושבה באירוע.
מדריך זה נכתב מהניסיון שלנו במשימה זו. אני מקווה שמדריך זה יעזור לזוגות אחרים. נשמח לשמוע הערות.
בספרי זריחה חדשה כתבתי שתחרות שייט זה כמו משחק שח על המיים. משפט זה שמעתי בעבר מאחד השופטים הידועים בישראל צבי זיבלט. כתבתי על זה גם כאן בבלוג שלי.
היום הצטרפתי לאימון של קבוצת הנשים של דרך הים, באימון היו שבע נשים שהפליגו על שתי סירות מדגם מלגז 24.
האימון היה בעיקר על תמרונים וקצת זינוקים ופחות על טקטיקה של תחרות כך שהיום לא ניתן היה לראות את הדמיון בין שייט למשחק השחמט, יחד עם זאת אפשר היה לראות דבר אחר, שייט הוא לא רק שח-מט, הוא גם אלגנטיות מדהימה שאפשר להשוותה לדעתי להופעת בלט.
נסיתי לתפוס כמה קטעים יפים בוידאו, מאחר שזה וידאו די חובבני, לא יודע עד כמה הצלחתי להעביר את האלגנטיות שבתנועת הסירה.
מדי פעם אני מסתכל מאילו דפדפנים הגיעו לאתרים שלי. זה עוזר גם לדיונים האינוספיים עם לקוחות שעבורם אני בונה אפליקציות אינטרנט שתמיד משום מה בטוחים שאקספלורר הוא הכי נפוץ ושלמעלה מתשעים אחוז משתמשים בו.
אז לא, זה כבר מזמן לא נכון. דוגמה ראשונה: האתר שלי לטכניקת המדיטציה שאני מלמד נכון להיום מספר המבקרים שהשתמשו בפיירפוקס לגלישה באתר עומד על כ 60% שימו לב יותר ממחצית הגולשים עשו זאת בעזרת פיירפוקס.
אקספלורר על גרסאותיו השונות, רק 23% כאשר באקספלורר 6.0 השתמשו רק 3.6%, משמע שאין לי מה להשקיע בתמיכה באקספלורר 6.0.
דוגמה שנייה אתר הסיפורים שלי: כאן אקספלורר על גרסאותיו השונות מהווה 55% כאשר אקספלורר 6.0 עומד על מספר דומה לאתר המדיטציה – 3.7%. פיירפוקס באתר הסיפורים מהווה 32%.
רבים מהלקוחות שלי שאני מספר להם שפיירפוקס או דפדפנים אחרים כבר מזמן מהווים לפחות חצי משוק הדפדפנים, עונים לי מיד שהאתרים שלי הם אתרים אליהם נכנסים אנשי תוכנה חופשית ולכן עיקר השימוש הוא בפיירפוקס. אבל שני האתרים שהראיתי כרגע אינם אתרים טכניים וגולשים אליהם אנשים שהגיעו לשם לאחר חיפוש בגוגל, או על מדיטציה או על מילים מהסיפורים שלי.
עכשיו נעבור לבלוג שלי, שגם אליו מגיעים מכל מיני חיפושים, על שייט, מדיטציה וכד' כאן, התוצאות מעניינות מאד, אחוז הגולשים המשתמשים באקספלורר על גרסאותיו השונות הוא: 32% בלבד, פיירפוקס עומד על 38%.
כאן גם הסתכלתי על מערכות ההפעלה בהם השתמשו הגולשים והתוצאה היא ש 36% השתמשו בלינוקס. אז אתם רוצים לומר שלינוקס לא נפוצה? אבל זה כמובן לא מדגם מיצג. בשאר האתרים שלי אחוז המשתמשים בלינוקס נע בין אחוז אחד ל 20%.
בקיצור נראה שהתחרות בשוק הדפדפנים בעיצומה וכבר אין מוביל ברור. מה שמדגיש יותר את החשיבות של כתיבת אתרים לפי תקן W3C.
בספאם היומי של אנשים ומחשבים, היה כתוב שעו"ד נעמי אסיה אמרה שצמצום פיראטיות התוכנה (אני מאד לא אוהב את המונח פיראטיות ומיד אסביר מדוע) עשוי להכניס למשק כמיליארד דולר.
משום מה נראה לי שההיפך הוא הנכון. הרי מרבית התוכנות השימושיות כיום הן תוכנות כמו חלונות ו\או אופיס של מיקרוסופט, מיקרוסופט היא חברה אמריקאית, משמע שצמצום "פיראטיות" היה גורם להוצאת יותר כספים מהמדינה. משמע שאולי דווקא כדאי להגדיל את פיראטיות התוכנה?
ועכשיו למונח המשונה הזה פיראטיות. פיראט פירושו שודד, שלוקח משהו. כאשר אנחנו מעתיקים תוכנה אנחנו לא לוקחים שום דבר לאף אחד. לכן זה לא ממש גניבה.
לכל היותר מדובר באבדן הכנסות שגם כך לא בטוח האם היו מגיעות.
המונח הומצא על ידי אנשי התוכנה הקניינית שעיסוקם הוא ברווחים לא אתיים ואפשר אפילו לומר לא מוסריים. המונח הומצא על מנת ליצור קונוטציה בין העתקת תוכנה ללא רשיון שזה ללא ספק דבר לא חוקי ולא מומלץ לבין פיראטיות.
מדוע אני אומר שרווחים על תוכנה קיניינית אינם אתיים ואולי אפילו לא מוסריים?
מספיק להסתכל על רשיון תוכנה קניינית מקובל כמו הרשיון של ווינדוס, של אופיס וכד'. כמות מילות השלילה שיש שם היא מדהימה. מה כן מותר לעשות עם התוכנה לא ממש ברור. אז רגע, אתם מוכרים משהו אבל כמעט ולא מתירים לעשות איתו דבר?
כאשר משלמים על תוכנה קניינית, אתם מקבלים את הרושם שקניתם תוכנה, בעוד כל מה שקניתם הוא רשיון מוגבל מאד להשתמש בתוכנה במגבלות מאד רציניות כולל הסכמה ש"מוכר התוכנה" יכנס אליכם למחשב ויבדוק שאכן שילמתם.
כמו כן אין שום אחריות לנזקים שיקרו לכם כתוצאה מהתוכנה וגם אין אחריות שהתוכנה עושה את מה שפורסם שהיא עושה.
האם זה נראה לכם אתי?
מאחר שהם בעצם יוצרים את הרושם שהם מוכרים את התוכנה בעוד הם בעצם מוכרים רק חתיכת נייר, זו בעצם רמאות ורמאות אינה דבר מוסרי.
כמובן שיקומו כמה צדקנים ויאמרו שכותב תוכנה צריך להתפרנס ואני מסכים עם זה. אבל האם להתפרנס בצורה לא מוסרית זה בסדר?
גם אני כותב לא מעט תוכנות (כולן חופשיות) ואני מתפרנס מזה יפה מאד.
לא מעט חברות מוכרות תוכנה חופשית ומתפרנסות מזה יפה מאד. לכן הטיעון הזה שכותב תוכנה צריך להתפרנס ולכן זה בסדר לרמות את הלקוחות ולגרום להם לשלם הרבה כסף על כלום אינו טיעון לגיטימי.